בן חירייה ועזיר. נולד בשנת תשכ"ג (1963) בעפולה. בן שני במשפחה, אח לאלי ומשה.

ויקטור גדל והתחנך בעפולה. בסיום בית הספר היסודי למד בחטיבת הביניים והתיכון "אוהל מאיר" בעיר.

נער חברותי מאוד היה, והקשרים עם חבריו מבית הספר נמשכו לאורך כל חייו.

אהבתו הגדולה הייתה סוסים. שעות על גבי שעות השקיע בחוות סוסים ליד עפולה, טיפל בסוסים וסייע בעבודות החווה.

כמו כן נהנה לשחק כדורגל עם חבריו בשכונה. הם נסחפו אחריו בהתלהבותו ותמיד רצו להיות בקבוצה שלו ולא לשחק נגדו. הוא לא אהד קבוצה מסוימת אלא אהב את המשחק עצמו.

ויקטור התגייס לצה"ל ושובץ בחיל האוויר. הוא שירת בבסיס רמת דוד בתפקיד של אחראי מטבח. לאחר השירות הסדיר המשיך לשירות קבע למשך יותר מעשרים שנה. בשל אהבתו לתפקיד ולבסיס היה מסור במיוחד לעבודה. הוא הכיר בחשיבות של כל אירוע שהתקיים בבסיס ודאג שכל הפרטים יהיו מתואמים ושלא תהיינה תקלות באיכות המזון, במקומות הישיבה וברווחת האורחים.

בשנת 1993 נישא לבחירת ליבו יהודית. לאחר שהתגוררו יחד שלוש שנים בעפולה, עברו לבית שאן כדי לחיות קרוב יותר למשפחתה של יהודית. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: אביטל, שיר, עוז ותאיר. ויקטור היה בן זוג ואב מסור ודואג. תמיד התעניין בשלומם של הילדים וחיכה להם מחוץ לבית הספר כדי לאסוף אותם הביתה.

גם בבגרותו אהב כדורגל. הוא הרבה לצפות במשחקים ולא ויתר על צפייה במשחקים איכותיים של הליגות האירופיות.

לאחר שנתגלתה בגופו מחלה, נאלץ רב-סמל ויקטור לפרוש מצה"ל. הוא עבר ניתוחים וטיפולים, אך כעבור כמה שנים הידרדר מצבו עוד יותר. לאחר שעבר השתלה, חל שיפור-מה במצבו.

כשבגרו ילדיו, הם המשיכו להתגורר בקרבת ביתו, שמרו על קשר קרוב עימו וסייעו ככל שיכלו. הוא שמח על התקדמותם בחיים הבוגרים. גם אחיו היו קרובים אליו ותמכו בו בכל הזדמנות.

ויקטור ברזני נפטר ביום ט' בטבת תשע"ז (7.1.2017). בן חמישים וארבע היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה, ארבעה ילדים ושני אחים.